<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הוריות</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[הוריות ח' ע"ב] אין חייבין על שמיעת הקול וביטוי שפתים, שמיעת הקול כגון מי שיודע לחבירו עדות והוא משביעו שיעיד לו בב"ד והוא עונה אמן שאינו יודע כלום ולאחר מכאן הודה שהוא היה יודע לו עדות וחייב להביא קרבן עולה ויורד, ביטוי שפתים שהוא נשבע להרע או להטיב להרע שלא יאכל היום או להיטיב שיאכל היום ולא אכל והוא חייב להביא קרבן עולה ויורד ועל טומאת מקדש וקדשיו שהוא טמא ויכנס למקדש או יאכל בשר קדש וכשיודע לו חייב בקרבן עולה ויורד הילכך אין חייבין ב"ד על הוראת שלש אלו כיון שהן בעולה ויורד דאינם בקרבן קבוע. וכן המשיח דדינו כציבור דכתיב [ויקרא ד'] לאשמת העם הרי משיח כציבור. ונשיא כיוצא בהן, מפרש בגמ' כיון דליתיה בשמיעת הקול דהא אין שבועתו חלה עליו לפי שהמלך לא דן ולא דנין לו לא מעיד ולא מעידין אותו הילכך אפי' בטומאת מקדש וקדשיו וביטוי שפתים אע"ג [דאיתיה בהו כיון] דליתיה בשמיעת הקול...
[הוריות ט' ע"א] כל מצוות שבתורה שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב [במדבר ט"ו] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יי' הוא מגדף ונכרתה, ובכלל נפש אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח משמע בין ע"ז בין בשאר מצוות וב"ד דילפינן עליון מתחתון כלומר [י]לפי' פרשה העליונה שנאמרה בב"ד מתחתונה שנאמרה בהדיוט בפרשת שלח לך אנשים, אשם תלוי יחיד ונשיא חייבין דהא כתיב בה נפש אע"ג דבכלל נפש משמע נמי [משיח] אפי' הכי פטור דמשמע ליה מדכתיב באשם תלוי [ויקרא ה'] וכפר [עליו] הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאו בשגגה יצא זה שאין חטאו בשגגה אלא בהעלם דבר, וב"ד נמי פטורין דלעיל [ח' ע"ב] דילפינן ואשמו מואשם הנאמר בחטאת יחיד שהוא קבוע מה להלן בקבוע אף כאן בקבוע ופרשת אשם תלוי כתיבא בפרשת ויקרא בסופו דכתיב [שם] ולא ידע ואשם והביא, הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו כגון שיש חלב ושומן לפניו וכסבור ששתיהן היתר ואכל את האחת ואמרו לו אחד של חלב היתה שם ולא ידע איזו של חלב הרי זה מביא אשם תלוי ומגי' עליו כל זמן שלא יודע לו שודאי חטא שאם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת ואשם תלוי הוא איל בן שתי שנים ורוב דמיו שתי סלעים. אשם ודאי כגון אשם מעילות שהוא מי שנהנה מן ההקדש, ואשם שפחה חרופה יחיד ונשיא ומשיח [חייבין] מואם נפש שהוא כתוב שם ושלשתם בכלל נפש, וב"ד פטורין דלאו בכלל נפש שהוא יחיד. על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ב"ד [פטורין] דאמרי' לעיל אין חטאת ציבור אלא בקבועה דהינו עולה ויורד נינהו ויחיד ונשיא ומשיח היה במשמע שהיו חייבין בשמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דכולן בכלל נפש אחת הן אלא שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו כדמפרש בגמ' טעמא דכתיב [במדבר י"ט] ואיש אשר יטמא ולא יתחטא וגו' ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, והאי מתוך הקהל מיותר הוא אלא לדרשא אתא מי שחטאו שוה לקהל דהינו לכל אחד מן הקהל, כלומר שמביא בשגגת מעשה יצא זה שאין חטאו שוה לקהל דהא אינו מביא אלא בהעלם דבר ולא בשגגת מעשה. ואין הנשיא חייב על שמיעת הקול כדפרשית לעיל דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו דכתיב [דברים י"ז] שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, והיאך יבא לפני ב"ד להעיד עליהם והא לא איצטריך למתני דהא תנא לעיל אלא אגב גררא הביאו. ומה הן מביאין, כלומר נשיא בביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, ומשיח בשמיעת הקול וביטוי שפתים קרבן עולה ויורד. ושלש מחלקות בדבר ר' יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורין מכולן, ר' עקיבא סבר נשיא ומשיח חייבין בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד, ור' שמעון סבר נשיא ומשיח חייב[ין] בכולן בעולה ויורד אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. ר' אליעזר אומר נשיא מביא שעיר, מפרש בגמ' דלא אמר ר' אליעזר שיביא נשיא שעיר דהינו קרבן קבוע אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל וכרת כתיב בהו כדכתיב בחטאת חלב ודם הילכך מביא קרבן קבוע כמו שמביא בחטאת קבועה יחיד אבל בביטוי שפתים דאין חייבין על זדונו כרת אלא לאו דלא יחל דברו מודה ר' אליעזר שמביא קרבן עולה ויורד אפילו נשיא...
